צלקות נגרמות בצורה מבוקרת – כל פעולה כירורגית החודרת לעומק שכבות העור (דרמיס), מותירה צלקת, או בצורה לא מבוקרת כגון מטראומה.
קיימים סוגים שונים של צלקות. ישנם אנשים בעלי נטייה גנטית ליצור צלקות לא אסתטיות. ( צלקות היפרטרופיות או קלואידים). צלקת היפרטרופית הינה צלקת שממשיכה לגדול בתוך תחומי החתך המקורי בעוד שקלואיד הינה צלקת שצומחת מעבר לתחומי החתך המקורי. קלואיד הינה בעיה תורשתית בריפוי צלקת ופצע. אנשים בעלי גוון כהה נוטים יותר לפיתוח צלקות קלואידליות ו/או היפרטרופיות.
לרוב לא ניתן לחזות האם אדם מסוים ייצור צלקות בעקבות טיפול כלשהו, למעט הסתכלות בצלקות קודמות של אותו אדם. גם זה משתנה בהתאם לאזורי הגוף השונים. אזורים כמו מרכז החזה ( מעל עצם הסטרנום ) למשל , נוטים יותר לפתח צלקות לא אסתטיות.
המהלך הטבעי של צלקת ניתוחית הינו של נפיחות ואודם שהולכים וגוברים במשך כ 3-6 חודשים, ולאחר מכן מתחילה נסיגה והלבנה של הצלקת עד שסביב כשנה מהניתוח הצלקת חדלה להיות פעילה , מתבהרת ומשתטחת. ישנם מקרים בהם זה לוקח יותר זמן.
לצורך יצירת צלקת עדינה ככל הניתן אני משתמש בטכניקה של תפירה בשכבות. בד”כ אני משתמש בתפרים נמסים ורק במעט אזורים אני משתמש בחוטים שאינם נספגים. בצורה זו החוטים לא משאירים סימן על פני העור וגם אין צורך להוציאם לאחר הניתוח.
הטיפול בצלקות בד"כ ממושך ולרוב נחלק לטיפול שמרני וטיפול כירורגי.
הטיפול השמרני כולל שימוש בפלסטרים, משחות שונות- חלקן אנטיביוטיות, חלקן מעודדות צמיחה של רקמות, חלקן סופחות הפרשות, או שימוש בחבישות חדשניות המעודדות ריפוי פצע והתחדשות של הרקמה.
ריפוי פצע הינו תהליך דינמי ולכל אדם, צלקת או פצע עשוי להתאים טיפול אחר.
במרפאתי אני מטפל בצלקות בטכניקות שונות החל בטיפול שמרני הכולל שימוש במשחות, חבישות, יריעות סיליקון, חבישות לחץ וטיפולי לייזר. בעת הצורך אני מזריק חומרים ישירות לצלקת הגורמים לנסיגתה ( כגון סטרואידים)ובמקרים מסויימים יש צורך בתיקון הצלקת בניתוח. לעתים יש צורך בשילוב כל השיטות יחד.
